שינג אי

שינג אי צ'ואן היא אמנות לחימה תכליתית ויעילה המדגישה שימוש בכוח מתפרץ ובתנועה חדה, ישירה ומהירה. השם "שינג אי" מורכב מהמילה 'שינג' שפרושה 'צורה' והמילה 'אי' שפירושה 'כוונה'. חיבור זה מעיד על תפיסת היסוד של השינג אי לפיה מתקיים קשר בלתי נפרד בין איכות התנועה למצב התודעה, בין הפנימיות לבין החיצוניות. הסיומת 'צ'ואן' פרושה 'אגרוף', כלומר שיטת לחימה.

כסגנון לחימה שפותח לצרכים מעשיים, אופי הלחימה בשינג אי הוא יעיל ואנרגטי וכולל כניסות ויציאות בתזמון מדויק ובעוצמה רבה. בטכניקות השונות נעשה שימוש באגרופים, בעיטות, מרפקים, ברכיים, ועוד. בנוסף, השינג אי כולל אימון בכלי נשק מסורתיים כגון חרבות מסוגים שונים, מקת וחנית, ששימשו בעבר ללחימה בשדה הקרב. 

שינג אי – שיטת הלחימה העתיקה של הצבא הסיני

ההיסטוריה של השינג אי היא כנראה העתיקה ביותר מבין שלושת אמנויות הלחימה טאי צ'י, שינג אי ובה גואה, וכמוהן מלווה בלא מעט מסתורין. המצאת השיטה מיוחסת על ידי רבים לגנרל הסיני יו פיי (Yueh Fuei), גיבור מפורסם שחי בזמן שושלת סונג (960 – 1279 לספירה), אולם אין בנמצא ראיות חד משמעיות להיותו מפתח השיטה. לאור מורכבותו של השינג אי יתכן ומקורותיו עתיקים אף יותר.

יתכן כי השינג אי הוא צאצא של אמנות לחימה עתיקה יותר בשם Xin Yi Liu He Quan ובתרגום לאנגלית: Heart Mind Six Harmonies Boxing. שש ההרמוניות מתייחסות לשלוש ההרמוניות הפנימיות (הלב או התשוקה עולים בהרמוניה עם הכוונה; הכוונה עולה בהרמוניה עם הצ'י או האנרגיה החיונית; הצ'י בהרמוניה עם הכוח הפיזי), ושלוש ההרמוניות החיצוניות (הכתפיים בהרמוניה עם הירכיים; המרפקים בהרמוניה עם הברכיים; הידיים בהרמוניה עם הרגליים). כאשר ששת ההרמוניות מתואמות ליצירת תנועה חיצונית, הרי שהאדם נמצא במצב החזק ביותר האפשרי.

עדויות ברורות אודות השינג אי קיימות רק החל מהמאה ה – 17, תקופתו של צ'י לונג פנג (Chi Lung Feng) שלמד את השיטה בהרי טסו נאן (Tsung Nan) במחוז שנקסי (Shanxi), ונחשב כאביו המודרני של השינג אי. לונג פנג היה לוחם שהתפרסם במיומנות שימוש בחנית, וההנחה היא שבהתבסס על ידע זה פיתח את השינג אי כסגנון לחימה ללא נשק לשימוש "אזרחי". 

לצ'י לונג פנג היו שני תלמידים מפורסמים מאוד. אחד מהם היה קאו ג'י וו (Cao Ji Wu) והשני מא שיו לי (Ma Xue Li). לאחר שלמד שתים עשרה שנים תחת צ'י לונג פנג, נרשם קאו ג'י וו לבחינות הלחימה האימפריאליות וזכה במקום הראשון. היה זה הכבוד הגדול ביותר שאפשר לזכות בו כאמן לחימה בסין העתיקה, כיוון שניצחון הבטיח מינוי צבאי בדרגה גבוהה ולכן התייצבו לבחינות מיטב הלוחמים מכל רחבי הארץ. 

במהלך השנים הבאות לימד קאו ג'י וו את השיטה לשני אחים מפורסמים, דאי לונג באנג (Dai Long Bang) ודאי לין באנג (Dai Lin Bang) להם מיוחס פיתוחה המעשי והתיאורטי של השיטה. אחד מתלמידיהם הידועים, שנחשב לאחד מלוחמי השינג אי הבולטים והחזקים בכל הזמנים, היה לי לאו ננג (Li Lao Nang) שזכה לכינוי "האגרוף האלוהי לי" ואף שימש כשומר ראש של מספר משפחות עשירות. 

תלמידו המפורסם ביותר של לי לאו ננג היה גאו יון שן (Guo Yun Shen) האימתני, שעל פי הסיפורים הביס את כל יריביו תוך שימוש בפנג צ'ואן המפורסם שלו, ואף בילה זמן מה במעצר לאחר שהרג את אחד מיריביו במהלך קרב. 

מאסטר וונג פו לאי סיפר ששמע אודות המקרה מגראנד מאסטר וונג שו צ'ין: "יום אחד הגיע גאו לעיר בה חי מורה מפורסם לאמנות לחימה. אותו מורה דרש מגאו להוכיח את כישוריו מולו. גאו סירב אולם אותו מורה התעקש עד שלבסוף נאלץ גאו להגן על עצמו וכתוצאה מכך פגע באותו מורה. שליטה של העיר כעס וציווה לכלוא את גאו. שלוש שנים בילה גאו בכלא כשידיו ורגליו כבולים בשלשלאות. מיד משיצא מהכלא קרא עליו תיגר תלמידו של אותו מורה. אנשים רבים נאספו, לא רק מפני ששמו של גאו נודע למרחקים אלא גם מפני שידעו שגאו בילה שלוש שנים בכלא, רתוק לשלשלאות, מבלי שיוכל להתאמן. התלמיד תקף, גאו הגיב והעיף את התלמיד למרחק של שמונה מטרים, שם הוא התמוטט ונפל. גאו השתמש בתנועת הטיגריס של השינג אי, התנועה היחידה אותה יכול היה לתרגל עם שלשלאות על ידיו."

לגאו יון שן היו מספר תלמידים בולטים, ביניהם זאו זו דונג (Zhang Zhao Dong), מורהו שלך גראנד מאסטר וונג שו צ'ין. כשהיגר גראנד מאסטר וונג שו צ'ין לטייוואן, הביא איתו גם את השינג אי והיה מראשוני המורים שהסכימו ללמד את השיטה למערביים ששהו שם כדי שיפיצו את השיטה בעולם.

חמשת האלמנטים ושתים עשרה החיות

על אף שבמהלך השנים בהן קיים השינג אי התפתחו סגנונות רבים ומגוונים, הבסיס של רובם נותר זהה. השיטה מחולקת לשתי מערכות אימון עיקריות: חמשת האלמנטים ושנים עשר החיות. מערכות אימון אלו מהוות בסיס טכני וכוללות את הטכניקות החשובות ביותר. האימון בהם מהווה את המפתח להבנת השינג אי ורכישת המיומנויות החשובות, פיזיות ומנטליות, כדי ליישם את השיטה בקרב.

חמשת האלמנטים: חמשת האלמנטים בשינג אי הם צורת האימון הבסיסית ביותר בכל סגנון, ומהווים את לב השיטה. מהבחינה המעשית מייצג כל אלמנט את אחד מכיווני הכוח העיקריים:

פי צ'ואן הוא כוח החוטב קדימה ולמטה.
צואן צ'ואן הוא כוח הקודח קדימה ולמעלה.
פנג צ'ואן הוא כוח המרסק קדימה.
פאו צ'ואן הוא כוח שנורה מבפנים החוצה.
הונג צ'ואן הוא כוח שחוצה מבחוץ פנימה.

כל אחד מחמשת האלמנטים מייצג גם את אחד מהאלמנטים ברפואה הסינית: פי צ'ואן – מתכת, צואן צ'ואן – מים, פנג צ'ואן – עץ, פאו צ'ואן – אש, הונג צ'ואן – אדמה.

תרגול חמשת האלמנטים הוא רפיטטיבי, ונעשה במטרה לשלב את מקסימום הדיוק, מקסימום התנופה ומקסימום הריכוז להשגת הכוח המתפרץ הרב ביותר בכל מכה. על אף שהוא עשוי להראות פשוט, נדרשים זמן רב וחזרות רבות על מנת לשלוט בכל אחד מחמשת האלמנטים ולבצע אותו באופן מיטבי.

שתים עשרה החיות: שתים עשרה החיות הן טכניקות השואבות השראה ממאפיינים לחימתיים של חיות מסויימות. החיות הן: נמר, סוס, בז, נשר, דוב, נחש, קרוקודיל, נץ, תרנגול, קוף, סנונית, דרקון.

טכניקות שתים עשרה החיות אינן מנסות לחקות באופן מדויק את תנועת החיה, אלא לתרגם אותה לרעיון מעשי. התבוננות קרובה יותר על התנועות מגלה כי הן מייצגות טכניקות של התקפה לאזורי מטרה שונים בגוף, ובכך הן מהוות השלמה לטכניקות של חמשת האלמנטים. 

כלי נשק: מאחר והשינג אי פותח לצורך אימון חיילים בשדה הקרב, הרי שהוא מכיל גם אימון בנשקים מסורתיים כגון: מקל קצר, מקל ארוך, חרב ישרה, חנית וחרב דאו. על אף שכיום כבר אין שימוש מעשי בנשקים אלו, האימון איתם מפתח מיומנויות פיזיות חשובות, ומחדד הבנה של טכניקות וטקטיקות לחימה גם בידיים ריקות ולכן הם נשמרים כחלק בלתי נפרד מהשיטה.

משדה הקרב להגנה עצמית

האסטרטגיה של השינג אי מבוססת על סיום עימות לחימה באופן המהיר והיעיל ביותר האפשרי, ולכן אופי השיטה הוא פשוט וישיר. גישה זו מייצרת אימון אנרגטי ודינמי המסייע לקבל הבנה מעמיקה יותר של יצירת כוח מתפרץ באמצעות שילוב של תנועה נכונה ומיקוד. 

עקרונות האימון בשינג אי מושפעים ממצבים בשדה הקרב של סין העתיקה שם נתקלו החיילים בלוחמים חמושים שעטו שריון. לפיכך נוצרה העדפה ברורה לתנועה ישירה ולא מורכבת תוך פגיעה בנקודות מדויקות בגוף היריב בהן הוא מוגן פחות. במפגש כזה היתה ליכולת תזמון מצויינת משמעות מכרעת, ולכן עבודה על תזמון היא מרכיב חשוב באימון גם כיום.

בשל טבעה הלחימתי, שינג אי היא שיטה מצוינת להגנה עצמית. כאשר יריב יוצא להתקפה, האופי האגרסיבי של השינג אי מכתיב התקפת נגד תכליתית, מהירה, חזקה ומתוזמנת. ניתן למצוא קווי דמיון בין השינג אי לשיטות מודרניות להגנה עצמית כמו קרב מגע, בעיקר בהיבט של שימוש במספר התקפות חזקות ורציפות אחת אחרי השניה על מנת להכריע את היריב, למנוע ממנו להתארגן מחדש ובכך לסיים את הקרב במהירות. 

השינג אי היא אמנות לחימה שנולדה בשדה הקרב. על אף שקרבות פנים מול פנים הם נדירים היום, הרי שמצבי אלימות יכולים להתרחש. אימון שינג אי מספק גישה מעשית ליכולת לחימה אמיתית.

הגישה המודרנית לאימון שינג אי

בנוסף לאיכויות הלחימתיות של השינג אי, יש לו גם יתרונות בריאותיים ומעשיים נוספים. גישת האימון המודרנית במרכז הישראלי לטאי צ'י שמה דגש לא רק על לחימה אלא גם, ובעיקר, על התפתחות אישית.

האימון בשינג אי מפתח את היציבה, את שיווי המשקל ואת מיומנות התנועה. בזכות האינטנסיביות היחסית שלו הוא תורם לשיפור הכושר הגופני ולהמרצת מחזור הדם, והדגש על מיקוד מלא בכל תנועה ותנועה מביא לשיפור יכולות הריכוז.

שינג אי הוא אימון מתאים גם לתלמידים מתחילים, מאחר ומספר התנועות הבסיסיות בו אינו גדול והן אינן מורכבות ללמידה. תוך זמן לא ארוך של אימונים יכול גם תלמיד מתחיל לשלוט במיומנויות הבסיסיות של השינג אי ולהתחיל ללמוד טכניקות מורכבות יותר. 

גישת הלימוד שלנו במרכז הישראלי לטאי צ'י הופכת את אימון השינג אי לאימון שמתאים לכולם. אימון אינטנסיבי ודינאמי שכולו תנועה, שמחה וכיף.