המושג "קונג פו פנימי" עלול להשמע מבלבל, אז בואו ונעשה קצת סדר. קונג פו הוא מונח כללי לאמנויות לחימה סיניות, אולם לעתים קרובות הוא משמש בו כדי לייצג מיומנות אחרת שבה עוסק אדם. כאשר אומרים שהקונג פו של מישהו טוב מתכוונים שהמיומנות שלו היא ברמה גבוהה.
בעולם אמנויות הלחימה, קונג פו פנימי הוא בעצם שם נרדף לאמנות לחימה פנימית.
בניגוד לאמנויות הלחימה החיצוניות – קשות השמות דגש על כוח שרירים, אמנויות הלחימה הפנימיות שמות דגש על מימדים טכניים אחרים. הן מתאפיינות בתנועה רכה וזורמת, שימוש בתחושת היריב, הימנעות ממצב של כוח מול כוח, ושימוש במסת הגוף, שחרור ותנופה ליצירת עוצמה מירבית.
בנוסף, באמנויות לחימה פנימיות קיימת התייחסות לשני מימדים נוספים: הרוח (ספיריט) והצ'י שהוא, על פי הפילוסופיה הסינית, אנרגית החיים הזורמת בגופנו.
אף על פי שהמיתוס הסיני עומד על כך שהסגנונות הפנימיים הם עתיקי יומין, ההגדרה של אמנות לחימה פנימית היא חדשה יחסית, ומתוארכת לסביבות המאה ה 17. כיום ישנן שלוש שיטות עיקריות הנחשבות לפנימיות והן: טאי צ'י, שינג אי ובה גואה.
קונג פו פנימי – מה זה בדיוק
על מנת להבין טוב יותר את המושג קונג פו פנימי ניתן להתמקד בשלושה מאפיינים עיקריים של אמנויות הלחימה הפנימיות:
המאפיין הטכני
בשיטות הפנימיות הדרך לייצר כוח היא לא באמצעות הגדלה של מסת השריר, אלא על ידי שימוש בכל הגוף כמנוף ליצירת תנופה מקסימלית. כך מתאפשר גם למי שאינו חזק במיוחד לייצר כוח רב.
על מנת שתיווצר תנופה הגוף חייב להיות משוחרר. כאשר מדברים על גוף משוחרר אין הכוונה לרפיון אלא לשחרור שמקורו ביציבה נכונה של הגוף תוך שמירה על נשימה טבעית וזורמת. במצב זה השרירים משוחררים ולא מכווצים וניתן להפיק מהם את מירב גמישות ומהירות התנועה.
מקור התנועה הוא המרכז, אחד המושגים החשובים באמנויות לחימה פנימיות. אמנם יש מורים המתייחסים למרכז כאל רעיון תיאורטי, אפילו מיסטי, אולם האמת היא שמדובר ברעיון מעשי לגמרי.
המרכז הוא אזור האגן והבטן התחתונה, כלומר מרכז הכובד של הגוף. מיקומו והעובדה שהוא עטוף במערכות שרירים מכל כיוון הופכים אותו למנוף חזק ביותר, לשני חלקי הגוף, העליון והתחתון.
כאשר הגוף יציב ומשוחרר, והתנועה יוצאת מהמרכז, ניתן להשתמש בכל מסת הגוף על מנת להפיק בכל תנועה את מקסימום הפוטנציאל ומקסימום הכוח שלה. כוח זה יהיה גדול בהרבה מאשר הכוח שמסוגלת לייצר מערכת שרירים יחידה.
המאפיין המדיטטיבי
מדיטציה בהקשר של אמנות לחימה פנימית באה לידי ביטוי לאו דווקא בתרגילי הישיבה הקלאסיים המוכרים, אלא במיקוד המחשבה והריכוז במהלך התרגול. למיקוד המחשבה השפעה משמעותית בשני מישורים.
במישור הפיזי, כאשר המחשבה ממוקדת ניתן להגיע לדיוק מירבי של התנועה ולמצות את מלוא הפוטנציאל הטכני שלה. במצב כזה השפעת האימון היא מיטבית. התנועה מושרשת בזיכרון השרירים ובפעם הבאה שהיא תבוצע הגוף ידע לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. במעבר מתנועה לטכניקה, דיוק התנועה מאפשר ביצוע טכניקה טובה יותר, הוצאת כוח רב יותר ולמידה מהירה יותר.
במישור הנפשי, מחשבה ממוקדת מייצרת שלווה פנימית ומסייעת להביא לאיזון. אלמנטים אלו הם המפתח החשוב ביותר להשגת לשליטה עצמית גבוהה, המסייעת בהתמודדות בסיטואציות שונות לא רק בלחימה אלא בתחומים נוספים בחיים.
המאפיין הבריאותי
יותר ויותר מחקרים מראים כי קיים קשר בין האימון בסוגי אמנות לחימה פנימית שונים ובין שיפור הבריאות הכללית. בחזית המחקר הרפואי עומד כמובן הטאי צ'י שנחשב על ידי רופאים רבים כפעילות הגופנית המומלצת ביותר.
בכך מתכנסת גם הרפואה המודרנית למסקנה אליה הגיעו חכמי סין העתיקה. המחקרים מראים כי תרגול קבוע לאורך זמן תורם לחיזוק השרירים הרצועות והגידים, מסייע לשיפור הגמישות ויכולת התנועה, מחזק את מערכת החיסון ואת מערכות הגוף השונות ואף יכול לסייע לגוף להתמודד או למנוע מחלות.
על פי הרפואה הסינית, גוף האדם מרושת לאורך ולרוחב ברשת ערוצי אנרגיה בהם זורם הצ'י, הם המרידיאנים. תעלות הצ'י עוברות דרך איברי הגוף השונים, הפנימיים והחיצוניים, ויוצרות ביניהם חיבור וקשרי גומלין. הנחת היסוד ברפואה הסינית היא שקיימת השפעה הדדית בין המרידיאנים השונים, כלומר בין האיברים השונים.
בהתאם לתפיסת הקונג פו הפנימי, תרגול התנועות מייצר תנועה אנרגטית בגוף ומזרים את הצ'י באיברים הפנימיים ולאורך תעלות האנרגיה עד ליצירת איזון ביניהם. כתוצאה מכך האיברים הפנימיים מתחזקים, ומערכות הגוף הקשורות אליהם, מערכת החיסון למשל, מתחזקות בהתאמה. בנוסף, איזון אנרגטי בגוף משפיע לטובה גם על מצב הרוח ועל האיזון הנפשי.
סגנונות פנימיים רבים אימצו לעצמם כחלק מהאימון גם טכניקות שונות של צ'י קונג. אמנם צ'י קונג אינה אמנות לחימה, ,אבל מדובר בתרגילים שמטרתם להזרים את אנרגית הצ'י בגוף על מנת לחזק אותו ולאזן אותו פיזית ומנטלית. לכן החיבור לאמנויות לחימה פנימיות הוא טבעי ופופולרי.
דוגמה מעשית: למה טאי צ'י זה קונג פו פנימי
טאי צ'י צ'ואן היא אמנות לחימה פנימית אשר עונה במדויק על שלושת המאפיינים שלעיל ולכן אפשר לשייך אותה להגדרה הרחבה של קונג פו פנימי.
מהבחינה הטכנית, הדגש באימון הוא על תנועה משוחררת היוצאת דרך מרכז הכובד, שמירה על שיווי משקל ויציבה נכונה. טכניקות הלחימה בטאי צ'י מבוססות על השתלבות רכה בתנועת היריב, הימנעות ממצבי התנגשות ואיתור נקודות התורפה שלו על מנת להשיג עמדת יתרון. הוצאת הכוח היא מהירה מאוד, תוך שימוש בכל מסת הגוף, על מנת להשיג כוח מתפרץ חזק ככל האפשר.
מהבחינה המדיטטיבית, לא בכדי יש מכנים את הטאי צ'י "מדיטציה בתנועה". המאפיין המוכר ביותר של אימון טאי צ'י הוא תרגול התבנית המורכבת מרצף התנועות הזורמות אחת אחרי השנייה, ומבוצעות ברכות ובקצב אחיד. התרגול ההרמוני מסייע למקד את המחשבה, להרגיע את הגוף ולהגיע למצב של שלווה נפשית (מצרך נדיר לעתים במציאות העמוסה של ימינו). תלמידים רבים מתארים תחושת ריחוף אחרי שהם מתרגלים טאי צ'י, תחושה הנמשכת לאורך כל היום.
מהבחינה הבריאותית, טאי צ'י כבר מזמן נחשב לקונצנזוס בקרב הרופאים כאחד מסוגי הפעילות הגופנית המומלצים ביותר. הוא מומלץ ככלי לחיזוק השרירים, לשיפור היציבה ושיווי המשקל, לתפקוד טוב יותר של האיברים הפנימיים, להתמודדות ומניעת מחלות, לאיזון בין מערכות הגוף השונות ואף לסיוע בשיפור מצב הרוח והתמודדות עם דיכאונות.
קונג פו פנימי – סיכום
קונג פו פנימי הוא מושג המקבל ביטוי באמנויות הלחימה הפנימיות. התפיסה של אמנות לחימה פנימית היא כי כאשר פיתוח יכולות לחימה צועד בד בבד עם שיפור הבריאות הכללית, ניתן להגשים את המטרה החשובה ביותר של האימון שהיא השגת איכות חיים טובה יותר.
עם זאת, יש לשים לב כי כיום בוחרים בתי ספר רבים לאמנות לחימה פנימית להדגיש בעיקר את הצד הבריאותי של הקונג פו בשיטה ומתמקדים בתרגול תבניות וצ'י קונג. בתי ספר אלו אינם מלמדים אמנות לחימה או, במקרה שלנו, קונג פו פנימי במובן הרחב. לפיכך, בעוד אין ספק כי התרגול הוא טוב, יתכן ובדרך לימוד זו אובדים אלמנטים חשובים.
באמנות לחימה פנימית חשוב להדגיש גם את הצד הפרקטי, כלומר את יישומי הלחימה. הבנת עקרונות הליבה של היישום תורמים להבנת התנועות ומעלים באופן משמעותי את איכות התרגול, וכפועל יוצא את התוצאות ברמה הפיזית והנפשית.
