טאי צ'י צ'ואן: 5 סגנונות ועוד אחד

טאי צ'י צ'ואן, או בקיצור טאי צ'י, היא אמנות לחימה שמקורה בסין, שפותחה לצרכי הגנה עצמית. משמעות השם הוא "האגרוף העילאי" או "האגרוף חסר הגבולות" כאשר 'טאי' מתורגם ל'גדול', 'צ'י' ל'עילאי' או חסר גבול ו'צ'ואן' ל'אגרוף'. הטאי צ'י נחשבת לאמנות לחימה פנימית, ומתאפיינת בתנועות רכות, זורמות, עגולות ועדינות.

החל מהמאה העשרים, עם התפשטותו למערב, החל הטאי צ'י צ'ואן לצבור פופולריות רבה בעיקר כשיטה המשלבת היבטים בריאותיים ורוחניים, ופחות כשיטת לחימה. מחקרים רבים הוכיחו כי לתרגול טאי צ'י יתרונות בריאותיים רבים, החל משיפור הגמישות, הכוח ושיווי המשקל ועד שיפור בפעילות מערכות הדם, העצבים ואפילו מערכת החיסון.

אמנם אין תיעוד מדויק לגבי התפתחותה, אולם הסברה הרווחת היא שהשיטה התפתחה באזור הכפר צ'ן בסביבות המאה השש עשרה לספירה. עם זאת, ישנן גם גרסאות אחרות להתפתחות הטאי צ'י צ'ואן, ואחת ההשערות היא כי מדובר בשילוב של מספר סגנונות שכבר היו קיימים מהם ערכו בני משפחת צ'ן את הסגנון האופייני להם.

הסגנונות העתיקים

במהלך השנים שלאחר מכן התפתחו בסין עוד ארבעה סגנונות עיקריים של טאי צ'י צ'ואן, מלבד סגנון צ'ן, כל אחד מהם נקרא על שם המשפחה הסינית שפיתחה אותו.

ארבעת הסגנונות הנוספים הם: סגנון יאנג, סגנון וו-האו, סגנון וו וסגנון סון.

על אף השוני הניכר בין הסגנונות והקאטות המאפיינות אותם, הרי שבתנועות ובעקרונות ניתן למצוא קווי דמיון רבים, מה שמצביע כנראה על אב קדמון משותף ממנו התפצלו, או לפחות הושפעו, כולם.

בתחילת המאה העשרים פותח בסין סגנון חדש של טאי צ'י צ'ואן ששילב את היתרונות של כל חמשת הסגנונות העתיקים. את הסגנון הזה למד ושיפר גראנד מאסטר וונג שו צ'ין, וכיום נחשב סגנון צ'נג מינג לסגנון הטאי צ'י המודרני והשלם ביותר.

טאי צ'י צ'ואן בסגנון צ'ן

סגנון צ'ן נחשב בידי רבים כסגנון העתיק ביותר מחמשת הסגנונות. יש הטוענים אף כי מקורו של הטאי צ'י צ'ואן הוא בכפר צ'ן, אם כי למען האמת טענה זו מעולם לא הוכחה. הטאי צ'י של צ'ן נשמר שנים רבות בקרב בני השבט בלבד עד אשר החליטו להפיץ אותו לכל רחבי סין, ומאוחר יותר גם למערב.

סגנון צ'ן מתאפיין בשילוב של תנועות מהירות ואיטיות לסירוגין, תוך ביטויים של כוח מתפרץ. בניגוד לארבעת סגנונות הטאי צ'י האחרים שאומצו וצברו פופולריות ברחבי סין ובמערב בעיקר בזכות יתרונותיהם הבריאותיים ואופי התרגול המתון יותר, נותר סגנון צ'ן כזה המזכיר סגנונות קונג פו קשים כמו לדוגמה שאולין קונג פו.

טאי צ'י צ'ואן בסגנון יאנג

סגנון יאנג על שלל צורותיו הוא סגנון הטאי צ'י צ'ואן הפופולרי והנפוץ ביותר בעולם כיום, וכפי הנראה השני שהתפתח בסין לאחר סגנון צ'ן.

אבי הסגנון הוא יאנג לו צ'אן שלמד טאי צ'י בסגנון צ'ן ולאחר מכן שינה את התנועות בהתאם להבנתו האישית ופיתח סגנון חדש.

הפופולריות של סגנון יאנג גאתה בסין כאשר נשכר יאנג לו צ'ן על ידי המשפחה הקיסרית הסינית כדי לאמן את משמרות הקיסר, תפקיד אותו מילא עד מותו.

הטאי צ'י של סגנון יאנג מכיל מספר קאטות, חלקן קצרות ופשוטות יחסית ללמידה, ואין בו את העמידות הנמוכות והתנועות החדות המאפיינות את סגנון צ'ן. מסיבה זו הפך הסגנון לפופולרי ביותר גם במערב, והוא מתורגל כיום על ידי עשרות מיליוני אנשים בכל העולם.

טאי צ'י צ'ואן בסגנון וו-האו

וו-האו הוא אולי סגנון הטאי צ'י צ'ואן הפחות נפוץ ומוכר מבין חמשת הסגנונות העתיקים. על פי הדעה הרווחת זהו הסגנון השלישי שפותח, לאחר סגנון צ'ן וסגנון יאנג.

מפתח הסגנון, וו יו שיאנג, למד מספר חודשים אצל מורה לטאי צ'י באזור הכפר צ'ן. לאחר שחזר לביתו נחשף וו לאוסף כתבים בנושא הטאי צ'י שהשפיעו עליו רבות. וו צרף אליו את אחיינו ויחד השקיעו השניים מעל עשרים שנים בפיתוח סגנון טאי צ'י חדש, שונה בצורה משמעותית מכל סגנון אחר.

חלק מכתביו ומחקריו של וו יו שיאנג בנושא תורת הטאי צ'י צ'ואן הפכו, ברבות הימים, לקלאסיקות גם בקרב סגנונות אחרים.

הטאי צ'י צ'ואן של סגנון וו-האו מתאפיין בתנועות קטנות ועדינות. דגש רב מוקדש לבניית איזון, רגישות ופיתוח הצ'י. המורים המלמדים את הסגנון כיום הם נדירים, בסין ומחוצה לה.

טאי צ'י צ'ואן בסגנון וו

סגנון וו הוא הרביעי שפותח מתוך חמשת סגנונות הטאי צ'י צ'ואן העתיקים, והשני במידת הפופולריות העולמית שלו אחרי סגנון יאנג. למרות הדמיון בשם, סגנון וו שונה בתכלית השינוי מסגנון וו-האו.

מייסד הסגנון, וו קואן יו, שרת כקצין צעיר בעיר האסורה והיה אחד מתלמידו של יאנג לו צ'אן שלימד טאי צ'י בסגנון יאנג בחצר הקיסר. את התרומה המשמעותית ביותר לפיתוח הסגנון תרם בנו של וו קואן יו, וו צ'יאן צ'ואן, אשר הפך לאחד המורים המוערכים ביותר, ולאור תרומתו נחשב למייסד שותף של סגנון וו.

לסגנון וו צורת אימון ייחודית המדגישה בשלבים הראשונים אימון טכני ממוקד של הטלות, סוויפים, מנופים בריחים ומכות מטווח בינוני. טכניקות היד הם קטנות יחסית ברובן, בניגוד לסגנונות האחרים. ברמות המתקדמות לומדים שימוש בכלי נשק ועורכים קרבות אימון.

טאי צ'י צ'ואן בסגנון סון

סגנון סון הוא המאוחר ביותר מבין חמשת סגנונות הטאי צ'י צ'ואן העתיקים, והרביעי מבחינת מידת הפופולריות שלו. הוא מתאפיין בתנועות חלקות וזורמות ועמידות גבוהות יותר, וחסר את הירידות הנמוכות והקפיצות המאפיינות חלק מהסגנונות האחרים. אופיו העדין הופך אותו למתאים למי שמחפש בעיקר את הצד הבריאותי והטיפולי של הטאי צ'י.

הסגנון פותח על ידי סון לוטנג, שהיה מוכר כמומחה בשני סגנונות לחימה אחרים: שינג אי ובה גואה, ואף היה ידוע כחוקר נאו-קונפציאני וטאואיסטי. כל אלו השפיעו רבות על אופי הסגנון.

תנועת הרגליים והידיים של סגנון סון מושפעות ומזכירות את סגנון וו, וניתן למצוא לא מעט נקודות השקה בין שני הסגנונות.

הסגנון החדש והשלם ביותר

בשנת 1929 נפגשו נציגי חמשת הסגנונות העתיקים – צ'ן, יאנג, וו-האו, וו וסון – במטרה לפתח קאטה חדשה שתשמר את גרעין הידע של הטאי צ'י באופן המקיף ביותר, מבלי לאבד את המהות של סגנון אחד לטובת סגנון אחר.
.
הקאטה החדשה עוצבה כאוסף של תנועות ורעיונות מתוך חמשת הסגנונות העיקריים והוגדרה בשם "הסגנון האורתודוקסי". תנועות וטכניקות לא יעילות נפסלו ונופו במטרה ליצור קאטה בה לכל תנועה, מעבר ותנוחה יש אפליקציה לחימתית שימושית.

הקאטה הסופית הוצגה בפני המאסטרים של הסגנונות השונים כדי שיוכלו להוסיף עליה או לשנות אותה שמיטב הבנתם, ולהפיץ אותה למספר תלמידים גדול ככל האפשר.

אותה הקאטה הוצגה גם בפני גראנד מאסטר וונג שו צ'ין, אשר ניתח אותה ושינה אותה בהתאם למומחיותו בשינג אי ובה גואה, ומיומנותו הגבוהה בלחימה. התוצאה, סגנון טאי צ'י ייחודי בשם "צ'נג מינג" (כינויו של גראנד מאסטר וונג שו צ'ין) שבמרכזו קאטה בת 100 תנועות.

הטאי צ'י צ'ואן שפיתח גראנד מאסטר וונג שו צ'ין מכיל את כל הטכניקות החשובות של חמשת הסגנונות העתיקים, ולכן הוא נחשב לסגנון הטאי צ'י השלם ביותר כיום.

מעבר לעושר הטכני שהוא מכיל, הטאי צ'י של צ'נג מינג מכיל את כל היתרונות הבריאותיים המאפיינים את הטאי צ'י ומהווה את המדיטציה בתנועה המושלמת. אל מול קצב החיים האינטנסיבי של המציאות המודרנית, מדובר בכלי חשוב לשמירה על שיווי המשקל הפנימי והשלווה הנפשית.

סגנון הטאי צ'י של שיטת צ'נג מינג הוא ייחודי, ולא ניתן למצוא סגנון דומה בסין. ניתן ללמוד את הסגנון במרכז הישראלי לטאי צ'י, הנציג הרשמי בישראל של שיטת צ'נג מינג העולמית, בסניפים המקומיים ובסניפים נוספים ברחבי העולם.